לשם נ' דיסקובר מדיקל דיוייסז בע"מ

פסק דין חלקי

פסק הדין החלקי ניתן בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת למתן חשבונות. התובעת הגישה יחד עם תביעתה למתן חשבונות תביעה כספית נגד הנתבעת בגין סך של 127,600 ₪ מתוכם נתבעו 104,400 ₪ מגיוס כספים ממשקיע וסך של 23,200 ₪ בגין שירותי פיתוח עסקי כפי שנטען בכתב התביעה.

התובעת היא יועצת לפיתוח עסקי העוסקת בין היתר בגיוס כספים. הנתבעת היא חברה פרטית וביום 21.4.10 נחתם הסכם בין הצדדים (להלן "ההסכם") שבו נקבע, בין היתר, כי התובעת ("היועצת" כהגדרתה בהסכם), תהא זכאית לקבל 5% מכל סכום שיועבר לנתבעת באמצעות משקיע שאותו הכירה התובעת לנתבעת - "introduced by the Consultant" וזאת בתוספת מע"מ כדין. נוסף על ההסכם בדבר גיוס כספים ממשקיעים, נערך הסכם מקביל בין הצדדים שלפיו התובעת תספק לנתבעת שירותי פיתוח עסקי תמורת סך של 5,000 ₪ + מע"מ לחודש.

סעיף B (i) להסכם קובע במפורש כי התובעת תהא זכאית לעמלה בשיעור של 5% הנ"ל רק אם תקבל אישור של הנתבעת בכתב לפנות למשקיע לפני שתבצע ההיכרות בין הנתבעת למשקיע:

"The Consultant shall be eligible to receive the payment in section A because of an investment made by an investor introduced to DMD by the Consultant, only if the Consultant receives in writing, approval from DMD, to approach this investor prior to the Consultant introduction of DMD to this investor."

בחודש יוני 2010 נערך כנס מקצועי שבו נכח מנהל הנתבעת, מר ערן לביא, והתובעת טוענת כי אף היא נכחה בשלושת ימי הכנס. לטענת התובעת, במהלך הכנס פגשה את פרופ' בריאן גלנוויל (להלן "המשקיע") דרך מכרה משותפת, והכירה אותו למר ערן לביא. כן נטען כי כתוצאה ממאמציה, המשקיע יצר עמה קשר ביום 2.7.10 והביע רצון להשקיע כספים בנתבעת ולעזור לה בפיתוח המוצר. בסע' 12 לכתב התביעה נטען כי "לא היה כל קשר קודם בין מנכ"ל הנתבעת ובין המשקיע" ולא יכולה להיות כל מחלוקת שהתובעת היא זו שהכירה את המשקיע לנתבעת. עוד נטען בהקשר זה בכתב התביעה כי הנתבעת קיבלה סכום השקעה גדול מהמשקיע, והתובעת זכאית לקבל חשבונות לגבי הסכומים שהגיעו לידי הנתבעת כתוצאה מפרי עמלה של התובעת ולפי הוראות ההסכם.

בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי התובעת מעולם לא קיבלה אישור בכתב לבצע היכרות בין המשקיע לבין הנתבעת ולכן יש לדחות את התביעה על הסף, מבלי לגרוע מהטענה כי התובעת כלל לא היתה זו שהכירה בין הנתבעת למשקיע. לטענת הנתבעת, נוצרה היכרות ישירה בין הנתבעת לבין המשקיע, וזאת מיד לאחר שהמשקיע אשר נכח בכנס שמע את הרצאתו של מנכ"ל הנתבעת והתרשם ממנה. עוד נטען כי התובעת הודיעה לנתבעת בזמנו שלדעתה אין כל מקום לייצור קשר עם המשקיע משום שהוא אינו מעוניין להשקיע בנתבעת אלא לכל היותר לשמש יועץ לנתבעת.

התובעת עצמה ערכה תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמה תצהיר של הגב' מירה ווימן. התובעת הצהירה כי פעלה נמרצות כדי לגייס משקיעים עבור הנתבעת ואף הצליחה לעניין שני משקיעים, מר צבי נטע ומר גור מינצר בהשקעה אצל הנתבעת. כן הוצהר כי היה ברור לנתבעת שהתובעת תהיה זכאית לקבל 5% מכל תמורה שתתקבל ממשקיעים אלה, וזאת אף שלא היה כל הסכם בכתב ומראש, ועל כן במקרה שבפנינו, לא היה כל צורך באישור מראש ובכתב של הנתבעת. התובעת הוסיפה והצהירה כי השתתפה בכנס הנ"ל הן כמגייסת כספים והן כנציגת פיתוח עסקי של הנתבעת.

התובעת הצהירה כי כל שהיה עליה לעשות הוא לערוך היכרות בין הצדדים, וכך עשתה. לגרסת התובעת בתצהירה, חברתה מירה הכירה בינה לבין המשקיע בעת שישבו באולם ההרצאות, וכשיצאו מהאולם דיברו שלושתם יחד עד שנופפה בידה למנכ"ל הנתבעת להגיע אליהם לשיחה. התובעת הציגה ביניהם והוחלפו כרטיסי ביקור. התובעת הוסיפה והצהירה כי הצליחה לגרום למנהל הנתבעת לשבת לאכול צהריים עם המשקיע. עוד עולה מתצהירה של התובעת כי המשקיע פנה לתובעת ביום 2.7.10 ושאל אותה האם כדאי לדון בנושא ההשקעה ובנושא הפיתוח המקצועי של המסכה, ובתגובה לכך פנתה התובעת למנהל הנתבעת ושאלה אותו מה הוא חושב שצריך להשיב למשקיע. לפי תצהירה של התובעת, שאלה זו עלתה מצידה מכיוון שכללי המסחר ההוגן והיושרה מכתיבים שלא לפתוח במו"מ עם משקיע בעת שהנתבעת נמצאת במו"מ מתקדם עם משקיעים אחרים. עוד עולה מתצהיר כי בהמשך לשאלת התובעת הודיע מנהל הנתבעת כי הוא לא רואה כל נזק להיפגש עם המשקיע, לפחות כגיבוי להשקעה.

התובעת הפנתה להודעת דוא"ל של מנהל הנתבעת מיום 4.7.10 בשעה 17:35 שבה ביקש את "פרטי ההתקשרות" של המשקיע, וטענה כי לא יכולה להיות מחלוקת שהודעה זו היא הוכחה חד משמעית לכך שניתן אישור בכתב כנדרש מכוח סע' B1 להסכם. בהמשך הוצהר כי למשקיע לא היו את פרטיו של מנהל הנתבעת, ולמנהל הנתבעת לא היו פרטים של המשקיע.

מירה ווימן הצהירה, בין היתר, כי הכירה את המשקיע ואת התובעת לפני הכנס וערכה היכרות ביניהם ביום 16.6.10 במהלך הכנס ולפני הרצאתו של מנהל הנתבעת. הגב' ווימן הוסיפה ותיארה כיצד במהלך שיחה שהתנלה בינה לבין התובעת והמשקיע מחוץ לאולם, התובעת שיבחה את הנתבעת בניסיון לקדם אותה, ואז מנהל הנתבעת הצטרף לשיחה.

מנכ"ל הנתבעת והמשקיע הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. המשקיע הצהיר כי אכן נפגש עם הגב' ווימן בבוקר, ובמהלך ההרצאות הצביעה על התובעת ואמרה שהיא יכולה להציג אותו בפני מנהל הנתבעת, אך הוא סבר שזאת הצעה מוזרה משום שמטרת ההצגות היתה לאפשר פגישה בלתי אמצעית לאחר המצגות לקהל. לפי סע' 11 לתצהירו של המשקיע, הוא היה זה שניגש ביוזמתו ישירות למנהל הנתבעת מיד לאחר סיום הרצאתו. כן הוצהר כי באופן מלאכותי ניגשה תובעת בצורה מוזרה וניסתה להציג ביניהם לאחר שכבר לא היה בכך כל צורך, שכן באותה עת כבר סיים לשוחח עם מנכ"ל הנתבעת. עוד הוצהר כי במהלך השיחה לא הוזכר נושא ההשקעה כלל. לפי סע' 17 לתצהירו של המשקיע, התובעת ביקשה להיפגש עמו, הם נפגשו בבית קפה והתובעת ביקשה ממנו לתרום כספים למטרת צדקה, אולם הוא ויתר על "ההזדמנות" לתרום. המשקיע אישר כי פנה לתובעת ביום 2.7.10 כדי לקבל את פרטי מנכ"ל הנתבעת ולהיפגש עמו, בהיותה של התובעת היועצת העסקית של הנתבעת.

מנכ"ל הנתבעת חזר על טענות הנתבעת בתצהירו הנ"ל, הצהיר כי המו"מ עם שני המשקיעים האחרים לא צלח, והדגיש כי הכיר את המשקיע בכנס הנ"ל שהשתתף בו וכי המשקיע פנה אליו ישירות מיד לאחר שסיים את הרצאתו.

המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות, ובתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

בסיכומי התובעת נטען, בין היתר, כי לצורך ביסוס תביעה למתן חשבונות יש צורך להוכיח שני תנאים: (1) מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים; ו- (2) זכות תביעה לכאורית בגין הכספים שלגביהם מבקשת התובעת לקבל חשבונות. בהקשר זה נטען כי אין מחלוקת שיש בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת, ובאשר לתנאי השני הודגש כי די בזכות תביעה לכאורית. ב"כ התובעת חזרה על כך שבריאן, המשקיע, שלח לה הודעת דוא"ל אישית כדי לקבל את פרטי הנתבעת, וזאת לאחר שהתובעת הכירה בין השניים במהלך יום ההרצאות.

בסיכומים מטעם הנתבעת חזרו באי כוחה על טענות הנתבעת הנ"ל והדגישו כי על פי תנאי ההסכם, אם התובעת חפצה לקבל כספים כלשהם מהנתבעת בעקבות ההיכרות עם המשקיע, היה עליה לדאוג לקבל אישור על כך מראש ובכתב, ומשלא עשתה כן אין לה עילת תביעה, ולו לכאורית. כן נטען בסיכומים כי התובעת אף כשלה לבסס את טענתה כי היא זו שהכירה בין הצדדים, ומהודעת הדוא"ל של התובעת מיום 3.7.10 עלה שהיא כלל לא ראתה כל כדאיות לדבר עם המשקיע, שכן סברה שככל הנראה הוא מחפש עבודה אצל הנתבעת כיועץ. ב"כ הנתבעת מפנים בסיכומיהם גם לכך שהתובעת אישרה במהלך הדיון כי הגיעה לכנס כדי לייצג חברה אחרת, חברת פארמה ולא את הנתבעת (עמ' 15 ש' 12 לפרוטוקול). עוד נטען בהקשר זה כי לא נסתרה גרסת המשקיע שלפיה ההיכרות הראשונית לא נעשתה באמצעות התובעת. לעניין מסירת הפרטים של הנתבעת למשקיע לאחר מכן, נטען כי אין בכך כדי לבסס מתן אישור מראש ובכתב, ובכל מקרה התובעת עשתה כן בהיותה יועצת עיסקית של הנתבעת ולכן גם מסיבה זו היא לא היתה זכאית לעמלה כלשהי.

ב"כ התובעת השיבה לסיכומי הנתבעת וטענה, בין היתר, כי השאלה אם התובעת האמינה או לא האמינה בהשקעה אינה רלוונטית לענייננו. כן נטען לראשונה במסגרת סיכומי התשובה של התובעת כי למעשה נכרת הסכם אחר בעל פה ועל דרך התנהגות הצדדים ועל כן על הנתבעת לשלם לתובעת עמלה כפי שנקבע בהסכם.

מיד לאחר סיום דיון ההוכחות ובטרם כתיבת פסק דין חלקי זה הוגשה בקשה קצרה מטעם הנתבעת לצירוף שתי אסמכתאות: ע"א 85/83 פרופ' אברהם בניאל נגד תמ"י מב(3) 606 בעמ' 625א וע"א 198/73 יהודה שרגאי נגד רות שרגאי פ"ד כט(1) 159 בעמ' 162ד. ב"כ התובעת הגישה תגובה בצירוף אסמכתאות מטעמה, ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נגד מהדרין בע"מ ואח' פ"ד כרך נא, חלק רביעי, בעמ' 344 ו-347 וכן הפניה לספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, משנת 2013 בעמוד 319. בתשובה לתגובה הפנתה הנתבעת לע"א 9099/96 ידיעות אחרונות נ' שמואל פירסטנברג פ"ד נג(5) 1, בעמ' 17 ליד האות ו', ובהמשך לכך הוגשה תגובה נוספת מטעם התובעת.

דיון

מחילופי הטענות בין הצדדים לאחר השלמת סיכומיהם עולה כי הם חלוקים בנוגע ליסוד השני שנדרש כדי לבסס תביעה למתן חשבונות. מעיון בכל האסמכתאות הנ"ל וכן בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון, לרבות ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, עולה כי היסוד השני שעל התובע להוכיח הוא זכות תביעה לכאורית לגבי הכספים. ראו לעניין זה בין היתר ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ הנ"ל שאליו הפנתה הנתבעת, שם נקבע כדלקמן: